מחשבות שרצות לי בראש בסשים 1

לוקחת את החגורה לידיי, אני שכל כך נמנעת מהאביזר הספציפי הזה אשכרה לוקחת חגורה לידיי ומביטה בישבן הכבר אדמדם ממולי, בראש רצים לי אין ספור תמונות ילדות על חיקם של אבי או אמי שוכבת עם התחת מורם ומקבלת מהחגורה הכל כך שנואה. איך מתגברים על המקום הזה? איך שמים בצד את עצמך את רגשותיך תחושותיך ונמצאים שם בשבילו ? הוא מסתכל עלי עומדת שם עם החגורה בידיי, מרימה את מבטי ולוכדת את מבטו ורואה בעיניו תחינה אין סופית בבקשה בבקשה תמשיכי. אני נושמת עמוק מתמסרת למבט המתחנן ושמה בצד את המעצורים שלי – מתיחת גבולות מזכירה לעצמי היא הדדית לא רק שלו אלא גם שלי..והוא בהחלט מותח SUB D.

לוקחת עוד נשימה וביד קלה מאוד שולחת את החגורה לדרכה עד שהיא נוגעת בישבן, הוא דופק לי מבט מאתגר, בולעת רוק וממשיכה, כל הצלפה חזקה יותר מקודמת, עיניי לא זזות ממנו, מחפשות רמזים למצבו. החגורה משמיעה קולות חבטה והוא שותק! לא זז, והוא הרי מחפש לצעוק לבכות את החזק ביותר. ככל שהוא שותק ככה גם האתגר והמרץ עולים. זיכרונות הילדות נעלמים וההנאה של העכשיו והרגע משתלטים עליי.

הבסים עולים ואני מתחברת למוזיקה ונותנת לה לסחוב אותי יחד אתה. אני עכשיו כבר במקום אחר, בדום ספייס האישי שלי ויחד עם מקצב התופים אני רוקדת, מלפפת את החגורה סביב ידי ככה שאוכל לשלוט בעוצמה ובמרחק טוב יותר. וברגע הנכון אני מנחיתה את ההצלפה האמתית הראשונה והוא זז. אומנם בקטנה אבל זז. מסופקת קמעה המשכתי הוא זז יותר ויותר מידיי פעם מייבב, מעיפה מבט לעברו בודקת את האנרגיה והוא מסמן להמשיך, הוא רוצה עוד? בבקשה! המשכתי ככה עוד דקות רבות משחקת ורוקדת עם הצלילים ברקע שבוקעים מהמחשב ומפיו. השחרור שלו, ההנאה שלו משחררים אותי מכל המעצורים שעוד היו לי לגבי כלי המשחית הזה.